בפני תביעה לתשלום תגמולי ביטוח בסך של 4,730 ש"ח שהתובע טוען כי הוא זכאי לקבלם בגין אירוע פריצה מיום 24/2/02.
הנתבעת הינה חברת ביטוח שהוציאה פוליסה לביטוח דירתו של התובע לתקופה הרלבנטית.
ביום 24/2/02, אירעה פריצה לדירתו של התובע ונגנבו ממנה פריטים שונים.
שמאי מטעם הנתבעת ביקר בדירה לאחר אירוע הפריצה. על פי דו"ח אביב שרותי שמאות בע"מ, מיום 24/3/02 שצורף לתביעה (להלן: דו"ח אביב), הוערך הנזק בגין גניבת החפצים המפורטים בדו"ח בסך של 4,270 ש"ח על בסיס ערך שיפוי ו- 6,700 ש"ח על בסיס ערך כינון.
הנתבעת פיצתה את התובע בסך של 4,270 ש"ח, על בסיס ערך שיפוי והודיעה לתובע במכתב מיום 29/4/02, כי הפיצוי חושב בשלב הראשוני על בסיס ערך שיפוי ועם רכישת הפריטים האמורים מחדש, יושלם הפיצוי עד לגובה הערכה על פי ערך כינון.
התובע טוען כי על הנתבעת לפצותו בגין גניבת החפצים המפורטים בדו"ח השמאי, בסך של 9,000 ש"ח.
התובע מסתמך, בטענתו זו, על חוו"ד של לוי יצחק חברה לשמאות וסקרים מיום 25/5/98, שעותק ממנה צורף לכתב התביעה (להלן: דו"ח לוי יצחק). התובע מוסיף וטוען כי פוליסת הביטוח נערכה על סמך הערכה זו.
על פי דו"ח לוי יצחק הוערך ערכה של מצלמת וידאו בסך של 3,500 ש"ח וערכה של מערכת סטריאו בסך של 4,500 ש"ח.
התובע טוען כי היות ובפוליסה מצויין במפורש כי "סכומי הביטוח עודכנו בהתאם להערכת לוי יצחק דו"ח מס' 34823 מתאריך 25/5/98", הרי שיש לפצותו בגין גניבת הפריטים האמורים, על בסיס הערכת שוויים, על פי דו"ח לוי יצחק ולא על בסיס הערכת שוויים על פי דו"ח אביב.
המחלוקת מתמקדת למעשה בהערכת שוויים של שני פריטים מרכזיים. מצלמת וידאו שהוערכה בדו"ח לוי יצחק בסך של 3,500 ש"ח ואילו בדו"ח אביב הוערך שוויה בסך של 1,450 ש"ח בערך ראלי ו- 2,200 ש"ח בערכי כינון ומערכת סטריאו שהוערכה בדו"ח לוי יצחק בסך של 4,500 ש"ח ובדו"ח אביב בסך של 2,100 ש"ח בערך ראלי ו- 3,500 ש"ח בערכי כינון.
התובע טוען כי לא רק שערך תכולת דירתו לצרכי הפוליסה לא ירד בגין ירידת שוויים של הפריטים המבוטחים, בחלוף השנים אלא ההיפך הוא הנכון, ערכם נקבע לצורך הפוליסה, על בסיס דו"ח לוי יצחק בצרוף הצמדה למדד.
הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי הערכת שווי תכולת הדירה נעשתה 4 שנים לפני אירוע הפריצה וכי ערכם של המכשירים האלקטרוניים יורד לאחר חלוף השנים.
הנתבעת טוענת כי פיצתה את התובע על פי תנאי הפוליסה.
פרק 12 ה' לפוליסה, העוסק בפיצוי על בסיס ערך כינון, קובע כי תשלום הפיצוי לפי ערך כינון, מותנה בהקמה מחדש בידי המבוטח או תיקון או החלפה של הרכוש שאבד או ניזוק. כן נקבע כי במקרה בו לא תוקן או הוחלף הרכוש שאבד או ניזוק יהיה הפיצוי בעדו לפי ערך שיפוי.
עוד נקבע בסעיף ה' (3) כדלקמן: "נקבע סכום ביטוח נפרד לפריט מפריטי התכולה, לא יעלו תגמולי הביטוח המשולמים בשל אבדן או נזק שנגרמו לו על הסכום הקבוע ברשימה".
סעיף 56 לחוק חוזה הביטוח תשמ"א - 1981 (להלן: החוק), קובע כי היקף חובת השיפוי של המבטח יהא כשיעור הנזק שנגרם ובלבד שלא יעלה על הסכום שנתחייב בו בחוזה הביטוח.
סעיף 56 (3) לחוק קובע כי "הסכימו הצדדים מראש על שיעור השיפוי, יהיו תגמולי הביטוח כמוסכם, ללא תלות בשיעור הנזק שנגרם".
לאחר שבחנתי טענות הצדדים, הוראות החוק והוראות פוליסת הביטוח, נראה כי דין תביעתו של התובע בכל הנוגע למצלמת הוידאו, להתקבל. משננקב סכום הביטוח לגבי מצלמת הוידאו, במפורש בפוליסה בסך של 3,823 ש"ח , יש לראות בסכום הביטוח שננקב בפוליסה, כשיעור השיפוי המוסכם בין הצדדים.
איני מקבלת בעניין זה את טענת הנתבעת כי בעוד שהמצלמה בוטחה בסכום שננקב במפורש בסך של 3,823 ש"ח, הרי בקרות מקרה הביטוח יפוצה התובע על פי ערכה על פי דו"ח השמאי בסך של 1,450 ש"ח, בלבד.